...

∞

"...אל תגידו לי שבאמת חשבתם שזה הסוף."

לא ג'וני ולא גוהאן הרגישו בנוכחות כלשהי. מלבד הקול החדש והפתאומי, הסימן היחידי לכך שמשהו השתנה היה הדם שפרץ מהחזה של ג'וני. האליטיסט מייד קרס, נופח את נשמתו עוד לפני שאפילו פגע בקרקע. גוהאן נפל גם הוא על האדמה וגנח בכאב.

"מ-מי אתה...? הרגע השמדתי את כל הרוע בעולם...!"

מרוב תשישות ראייתו של גוהאן הייתה מטושטשת והוא לא הצליח לראות את הדמות מולו. מה שהוא לא ידע זה שאף אחד לא היה מסוגל לראות את תווי הפנים שלו. אותו אדם תמיד היה נסתר בצללים...

"איזה רוע בדיוק? וויבים כמו עדן? עומואים כמו נדב? כל הבולשיט הזה של אילומינטי? אל תגרום לי לצחוק." אמר התוקף המסתורי בלגלוג. "זה לא נקרא רוע, ילד. יש בעולם הזה רוע הרבה יותר עמוק ממה שאתה מסוגל לדמיין. אפילו עמוק יותר מהתהום באנימת זבל ההיא."

מתקפת הגנקי דאמה של גוהאן השתמשה באנרגיה חיובית כדי להשמיד את כל האנרגיה השלילית, אך זה לא הספיק. כיוון שגוהאן תמיד התמקד באילומינטי ובלטאות הוא לא ידע דבר על הרוע האמיתי בעולם – רוע כה שחור ומעוות שהוא התהפך וחזר להיות טוב, ממש כמו מינוס שהוכפל במינוס.

"זה... לא יכול להיות..."

"אני חייב להודות לך על כל הזמן והמאמץ שחסכת לי." המשיך הרשע, מציב את רגלו על ראשו של גוהאן. "עכשיו כשהבסת את הלטאות ופירקת את המטריקס אני יכול לתפוס את השלטון. ואני אפילו לא צריך סקייפ בשביל זה."

"ח...חתיכת..." סינן גוהאן. הוא הרים את ידו הרועדת וכיוון אותה לעבר אויבו. הוא ניסה לאזור את השיירים האחרונים של כוחו כדי לירות כדור אנרגיה. אך לפני שהצליח הרשע דרך בעוצמה. זרועו של הלוחם נפלה על הקרקע והוא הפסיק לזוז.

"ו...זהו זה. לא אמור להיות עוד אף אחד שיתנגד לי." מלמל האויב, מנגב את הדם מנעלו על האדמה. "עכשיו אוכל ליצור עולם טוב באמת. בלי אנשים מטומטמים, בלי טרולים גרועים... והכי חשוב, בלי יפנית!"

דוד הרשע יצא להשתלט על העולם החדש.

 (?) הסוף